חקרנו את השפעת תמריצי שכר, מטרות פיתוח אזוריות והגבלות ממשלתיות על ביצועי משרדי הרישוי הטכנולוגי ב-86 אוניברסיטאות בארצות הברית וקנדה בין 1995 ל-1999. פיתחנו מודל תיאורטי המסביר את המדיניות החוזית הנהוגה במשרדי הרישוי הטכנולוגי. בחנו את המודל תוך שימוש בתוצאות סקר חדשני הכולל את תמריצי השכר הנהוגים במשרדי הרישוי הטכנולוגי (שכר משתנה המבוסס על ביצועי העובד לעומת שכר קבוע אשר אינו תלוי בביצועי העובד), המידה בה שיקולי פיתוח אזורי משפיעים על פעילות הרישוי הטכנולוגי ומידת ההגבלים הממשלתיים המוטלים על המשרד. בנוסף לתוצאות הסקר, אספנו מידע פרטני ממקורות מידע ציבוריים רבים על מאפייני האוניברסיטאות לאורך שנות המדגם (כגון מספר פטנטים, איכות המחקר המבוצע באוניברסיטה על-ידי חברי הסגל, בעלות פרטית לעומת בעלות ציבורית ועוד). ממצאי המחקר מראים שהשימוש בתמריצי שכר סביר יותר באוניברסיטאות פרטיות, אולם בהינתן השימוש בתמריצי שכר, ביצועי משרד הרישוי הטכנולוגי אינם מושפעים מסוג הבעלות. אימוץ תמריצי שכר מעלה את ההכנסה עבור רישיון בכ40 אחוז. אוניבריסיטאות אשר מקנות חשיבות רבה יותר למטרות פיתוח אזוריות בממוצע מרוויחות כ-30 אחוז פחות עבור כל רישיון. פעילות הרישוי של אוניבריסטאות אלא מרוכזת בחברות הזנק מקומיות. לבסוף, הטלת הגבלים ממשלתיים על פעילות הרישוי האוניברסטאי יוצרת 'עלות' משמעותית הבאה לידי ביטוי בהפסד הכנסה מרישיונות וירידה בתמיכה בחברות הזנק.
