מקרה בוחן: איכות הסביבה ובריאות הציבור
כוח אדם מדעי וטכנולוגי
המחקר בחן את המעורבות הציבורית המבוססת מחקר של חברי סגל אקדמי בישראל ואת השפעתה על הקריירה האקדמית שלהם, תוך מיקוד בשני תחומים: בריאות הציבור ואיכות הסביבה. מטרתו הייתה לפתח מדדים להערכת מעורבות ציבורית ולבחון דרכים לשילובה במנגנוני הערכה, קידום ותגמול מוסדיים.
המחקר התבסס על שילוב של ראיונות חצי מובנים עם חוקרים מובילים בתחומים אלה וסקר מקוון שנשלח ל-375 חברי סגל משלושה מוסדות (אוניברסיטת חיפה, הטכניון ואוניברסיטת בן גוריון). התגובות (68 עונים) נותחו בשיטות איכותניות וכמותיות.
79% מהמשיבים דיווחו על עיסוק במעורבות ציבורית מבוססת מחקר. המניעים העיקריים לפעילות זו היו תחושת שליחות, רצון לתרום לחברה ואמונה בתפקידה הציבורי של האוניברסיטה. החסמים המרכזיים שצוינו היו מחסור בזמן ובמיומנויות רלוונטיות.
מרבית החוקרים סבורים כי המעורבות הציבורית תורמת למחקר ולשיתופי פעולה, אך כמעט שאינה מתורגמת להכרה מוסדית או לקידום אקדמי. רק מיעוט רואה בה רכיב המשפיע על הערכה מקצועית. ברוב המוסדות אין מדיניות או תמריצים פורמליים לעידוד פעילות זו.
הממצאים מצביעים על הצורך בגיבוש מדיניות מוסדית שתגדיר את מקומה של המעורבות הציבורית באקדמיה, תעודד קורסים ופרויקטים קהילתיים, תפחית עומסי הוראה לחוקרים פעילים ותטפח תרבות של הוקרה. בנוסף, מוצעים מדדים כמותיים ואיכותיים להערכת תרומה ציבורית, בדומה לגישת ה-REF הבריטית, לשם ביסוס הכרה מערכתית ומתמשכת בהשפעת האקדמיה על החברה.
