לעקור מן השורש את תרבות החפיף בתעשיית המזון

ריבוי הדיווחי באחרונה על חיידקי סלמונלה וליסטרה במוצרי מזון מעורר דאגה ביחס להליכי הפיקוח והבקרה של תעשיית המזון בישראל. מנתונים של משרד הבריאות עולה, כי מספר ההחזרות (ריקול) של מזון ומוצרים לא תקינים עלה חדות בחמש השנים האחרונות: מ-11 ב-2011 ל-60 מקרים מתחילת 2016.
במוסד שמואל נאמן ניסינו למצוא נתונים בנוגע להליך הפקת לקחים מאותן החזרות מוצרים או לתהליכים שמעידים על הגברת הפיקוח על איכות הייצור, אבל לא מצאנו נתון שיעיד כי קיים כזה.
מסתבר כי בחלק לא קטן מהחברות בישראל אין הקפדה על הפרטים בתהליכי הייצור וגם לא בקרה אפקטיבית על תהליכים קריטיים
בייצור ובאחסון. בנוסף, סקרים בנוגע למערכות שבהן משתמשים בתעשייה המקומית לגבי ייצור נאות והאפקטיביות שלהן לא נמצאו.

בישראל יש אלפי מפעלים עם תו תקן ISO9001, אבל כבר יותר מעשו שלא קיימים סקרים שמעידים על האפקטיביות והאיכות של תקו התקן הזה בתעשייה. על פי מחקרים וסקרים שקיימנו בטכניון ובמכון התקנים בעבר, במפעלים שבהם מתקיימת תרבות
של איכות, העליות הקשורות לאי-איכות אין גבוהות מ-5% מהמחזור הכספי של אותם תפעלים. במפעלים שבהם אין תרבות של איכות, עלויות האי-איכות נמצאות בטווח של 30%-10% מהיקף המחזור. לפיכך, קיים פוטניצאל ענק בפיריון ובריווחיות של מפעל שיאמץ ויישם תרבות
 איכות ובקרה - שעשויה להניב לו רווחיות של 25%-5%.
אם בוחנים את הסוגייה לעומק, הגורם העיקרי לאירועי הריקול הוא התפשטות והתבססות של תרבות ה"חפיף",ה"בערך" וה"יהיה בסדר" - בשל היעדר מדיניות של בקרת איכות, ואולי גם בשל ירידה באיכות הניהול.
פיתוח ויישום תרבות של איכות במפעלים מחייבים מנהיגות לאיכות על ידי ההנהלכה הבכירה לאורך זמן כצורך פנימי, גם כשאין רגולציה חיצונית - שלמעשה לא קיימת. יצחק רבין , כראש ממשלה, השיק
עם אנשים עסקים וציבור מובילים תוכנית לאומית לקידום איכות ומצוינות בישראל, במטרה להנהיג משק תרבות כזו - תרבות של תכנון, ביצוע על פי התכנון, הקפדה על הפרטים ושיפור מתמיד. במסגרת אותה תוכנית נעשתה עבודה שהעריכה את עלויות האיכות במשחק הישראלי.
נתנון מדהים שנמצא אז מגלה כי 25% מהתוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) מבוזבז בגין אי-איכות.
התוכנית שהנהיג רבין התקיימה בתקופה שבין 193 ל-1996, ונקטעה עם החלפת הממשלה. לאחר שהופסקה נמשכו המאמצים לקידום איכות בישראל במכוון תוכניות,
ובהן פרס לאומי לאיכות ומצוינות במגזר העסקי בהובלת מכון התקנים הישראלי; ופרס לאומי לאיכות ומצוינות במגזר הציבור של נציבות שירות המדינה. בכל התוכניות והמאמצים האלה בלטה בחשיבותה המנהיגות לאיכות של מנהלי הארגונים.
אלא שבשנים האחרונות גם מאמצים אלה הצטמצמו וכמעט נעלמו. התוצאה העיקרית של כל אלה היא חוסר המנהיגות לאיכות, למצוינות ולבקרת תהליכים בחברות הישראליות. במרכז למצוינות תעשייתית במוסד שמואל נאמן, אנו בוחנים בימי אלה כיצד אפשר לקדם מנהיגות אפקטיבית לאיכות
בתעשייה הישראלי. הסיבה לכך היא שהגענו למסקנה שהמנהיגות לאיכות היא "נוסחאת הפלא" למניעת כשלים ותקלות מיותרות ויקרות בתעשייה ובעסקים. עם זאת, חרוף המאמצים