דו"ח זה, המסכם את השלב הראשון של המחקר, בוחן את בסיס הידע המשותף שמערכת החינוך הציבורית בישראל מעניקה לתלמידי זרמי החינוך השונים. המחקר משלב ניתוח של החקיקה והמדיניות, תוכניות הלימודים והנתונים על הלמידה בפועל, לצד סקירת מסמכי חזון והצעות לרפורמה.
הממצאים מצביעים על פיצול בין זרמי החינוך כבר בהסדרה החוקית ובהנחיות משרד החינוך, ועל הבדלים ניכרים במקצועות ובתכנים הנלמדים בפועל. עם זאת, הנתונים הזמינים מאפשרים תמונה חלקית בלבד של הידע שהתלמידים רוכשים. מסמכי החזון מציעים כיוונים לחיזוק המכנה המשותף, אך אינם מפרטים דיים את תכניו ואת דרכי הערכתו.
על בסיס הממצאים ממליץ הדו"ח להגדיר ליבת ידע ומיומנויות משותפת, תוך גמישות להתאמות תרבותיות וזהותיות; לחזק את הקשר בין תוכניות הלימודים להערכה; ולגבש מדיניות בייצוג כלל זרמי החינוך והקבוצות בחברה הישראלית.
